• טל בר

איך הוא עושה את זה? - רונן גפני

עודכן ב: 4 נוב 2019

לפני כשנתיים הייתי בהרצאה של רונן גפני בבית ציוני אמריקה. הגעתי להרצאה עם פריצת דיסק בגב, לא היה לי קל לשבת, וההרצאה התקיימה בשעות הערב – מה שהפך את כל האירוע וההגעה אליו למאתגר ודי כואב. ובכל זאת, יצאתי משם עם פרץ של אנרגיה ורצון לעשייה. למעשה, ממש אז, בדרך חזרה הביתה, נפל לי האסימון והחלטתי לקרוא לפעילות החדשה שלי "המטענה".

מאז אני עוקבת אחריו באינסטגרם בהנאה גדולה, האנרגיות שלו ביומיום מזכירות את האנרגיות שלו על הבמה: יצירתיות, כיף, הפתעות וחידושים שנפרשים על פני כל הגלובוס. מפעם לפעם אני שומעת מאנשים שאני מכירה על הערך הרב שקיבלו מהעבודה המשותפת איתו. לכן כשניל"י גולדפיין, המרואיינת הראשונה בסדרה הזו, הציעה לי לראיין אותו - התקשרתי אליו מיד. איך הוא עושה את זה? מה הפטנטים שלו? הפוסט הזה השפיע לי באופן מיידי על חיי היומיום מהרגע שקראתי אותו. הריהו לפניכם:


רונן גפני: סוכן של שינוי תודעה. נהנה מכל רגע. משחק את החיים


מי אתה ומה אתה עושה?

אני רונן גפני. נשוי לענת ואבא של נוי (בן 19), ואגם (15), גר בבנימינה. אני היזם והמנכ"ל של פרשביז (FreshBiz), ומפתח משחק הלוח העסקי באותו השם (FreshBiz). במקצוע שלי אני מנהל את פרשביז, שזו חברת הדרכה בינלאומית שמעבירה סדנאות לפיתוח חשיבה יזמית המבוססות על משחק לוח. הסדנאות עוסקות בתחומים של פיתוח עבודת צוות, חשיבה רב מימדית, יצירתיות, חדשנות, העזה, יוזמה ועוד. אנחנו עובדים עם ארגונים, בעלי עסקים, וסטודנטים. אנחנו פועלים בארץ ובעולם, כך שאני הרבה בנסיעות, בממוצע אחת לחודש.

אני גם מחבר הספר "היזמים החדשים" בשיתוף עם שימחה גליק ורויטל פיזנטי. יש לי הרצאת TEDx בשם The New Game Of Business, ואני מרצה בתחומים של חשיבה יצירתית ויזמית.

ביעוד שלי אני סוכן שינוי. המטרה של העשייה שלי היא לאפשר לאנשים לשנות את התודעה שלהם. לפתוח אותם לעולם עסקי שהוא משותף יותר, יצירתי, מכוון משמעות, ומבוסס על ערכים של שיתוף פעולה, יצירה, משמעות, אקולוגיות וביטוי עצמי.




תאר יום אופייני בחייך

ובכן, זה בדיוק מה שכיף בחיים שלי. אין לי כל כך ימים אופייניים. הימים שלי מאד מגוונים. בגדול, זה מתחלק בין העברת סדנאות או הרצאות, נסיעות לחו"ל, שבהן אני או מעביר סדנאות והרצאות או עובד עם השותפים שלי (את השאלון הזה אני ממלא כמה שעות לפני שאנחנו יוצאים לסדנה של ארבעה ימים באתונה עם קבוצה של בעלי עסקים ישראליים), פיתוח תכנים חדשים, ועבודה על העסק.

אני קם ב- 7:00 (כדי להגיד שלום לאגם לפני בית ספר), לוקח את הזמן באיזי עד בערך 8:30 (קפה, ארוחת בוקר קלה, מעבר על הטלפון), ואז מתחיל את היום. אני משתדל לא לצאת לאזור המרכז בשעות העומס. אם אין לי הרצאה או סדנה באותו היום, אני עובד מהבית, או יוצא לפגישה או שתיים.

אם יש לי הרצאה בערב, אז יום העבודה יכול להסתיים בסביבות 22:00 או 23:00 (הרצאות ערב הן בדרך כלל לקהל הרחב והן יותר בהתנדבות מאשר בכסף). אם אין לי פעילות ערב אז יום העבודה נגמר בסביבות 17:00/18:00. גם פה יש גמישות, כי יש עבודה שנמשכת בבית ולפעמים ימים שמסתיימים מוקדם יותר.

החיים האישיים שלי מסתדרים סביב זה. גם ענת אשתי עובדת מהבית אז אנחנו נפגשים הרבה, ואני מקדיש ערבים למפגשים עם חברים. ולפעמים יש לי סתם ימי סתלבט בבית. יש תקופות עמוסות יותר ויש שפחות. בכל מקרה אני ישן לפחות 7 שעות בלילה.


האם זה היה כך מאז ומתמיד? (במילים אחרות: נולדת עם זה?) אם לא, מה חולל את השינוי?

אני חושב שנולדתי עם הדרייב לשנות, לשבור מסגרות, להראות לאנשים שאפשר אחרת.

זה מוטבע בי - הרצון לקחת אנשים לשלב הבא בהתפתחות שלהם. עם השנים למדתי איך לעשות את זה, איך לדייק, את מי נכון לקחת ולאן. הצלחתי לפתח את המשחק שמהווה עבורי כלי מרכזי בהעברת המסר שלי. תמיד השתדלתי לשלב בין כיף לעבודה. אני ממש לא וורקוהוליק, אבל אני כל הזמן עובד :-) . כלומר, אני חושב שמי שהוא עצמאי, ובמיוחד מי שחי את השליחות שלו, נמצא כל הזמן בעבודה. אני כל הזמן אוסף חומר, מדבר עם אנשים, חווה דברים ומשתף אותם. כל דבר יכול להוות עבורי השראה ליצירה. מצד שני, אני דואג לקחת את הזמן שלי וליהנות. אני בהחלט יכול לבלות יום או יומיים מול הטלוויזיה בימים שאין לי לחץ (ולא, אין לי נקיפות מצפון על זה). כשאני נוסע לעבוד בחו"ל אני תמיד לוקח כמה ימים לפני או אחרי בשביל גם ליהנות מהמקום. אני משתדל לנסוע עם עוד אנשים (זה יכול להיות עם ענת אשתי, או שמחה ורויטל השותפים שלי). אני דואג שהנסיעות לא תהיינה עמוסות. אני לא מעמיס ארבע או חמש פגישות ביום (לא בארץ ולא בחו"ל). אני אוכל שלוש ארוחות ביום (לפחות), ולא קרה ש"שכחתי" לאכול.

אני לא עושה ספורט, אבל אוכל בריא, שומר על איזונים טובים, ושומר על הראש.

שומר על הראש זה אומר שאני לוקח דברים בפרופורציות, לא עושה דרמות, מוקיר תודה על מה שיש לי, שמח, אופטימי, סולח לעצמי, ומטפל בעצמי בדרך קבע.

איך אתה מטעין את עצמך ביומיום?

יש כמה וכמה דברים שמטעינים אותי:

  • אחד הדברים האהובים עלי זה פשוט לראות טלוויזיה איכותית. זה גם מאפשר לי לקחת את הזמן ולנוח, וגם מהווה עבורי מקור השראה ולמידה להמון תחומים חדשים. גם סרטים!

  • אני משחק בסוני (לבד או עם הבן שלי).

  • קפה בבוקר עם ענת כדי להתחיל את היום במודע וברגוע.

  • אני מרבה ללכת לטיפולים (גם לגוף וגם לנפש). יש לי פעם בשבוע טיפול טווינה, יש לי מאמנת אישית (תודעה, לא כושר), ויש לי יועצת רוחנית.

  • נסיעות לחו"ל (גם במסגרת העבודה וגם לא) מטעינות אותי מאד. אני נוסע בממוצע אחת לחודש לכמה ימים, רואה עולם, פוגש אנשים. זה ממלא אותי באנרגיות.

  • אני אוהב לבשל. מבחינתי זו מדיטציה מעולה. לרוב אני לא מספיק לבשל ביום יום (על השוטף אחראית בעיקר ענת האלופה). אני יותר בענייני הבישולים היותר מסובכים. זה לוקח זמן אבל מבחינתי זו אחלה פעילות מטעינה.

  • חברים! אני אוהב לבלות עם חברים. כל מפגש כזה ממלא ואתי באנרגיות מטורפות. אני משתדל לעשות את זה בפורמט כזה או אחר לפחות פעמיים בשבוע.




איך אתה עושה את זה? נשמח לקבל ממך כמה טיפים מרכזיים לניהול זמן


  1. אני לוקח את הזמן שלי בבוקר // לא מסתער על היום, נכנס אליו בעדינות. זה עושה לי שקט.

  2. אני מאוד מאמין בעבודה על צווארי בקבוק // כלומר, לזהות מהו הדבר המרכזי שכרגע מעכב את התנועה קדימה, ומשתדל לעשות לפחות דבר אחד שמטפל באמת בפתיחת צוואר הבקבוק ולא רק בכיבוי שריפות. דבר אחד קטן שמקדם ביום, יוצר במשך כמה ימים התקדמות מעולה.

  3. אני מאמין בלעבוד חכם ולא קשה // אני "עצלן" מטבעי. תמיד אחפש את הדרך היעילה אנרגטית לעשות משהו כדי שיישאר לי זמן לנוח. אז אני תמיד מחפש אוטומציה, או פעולות שהן יעילות אנרגטית. דוגמאות לחיסכון אנרגטי בעסקים הן מיתוג ואוטומציה (טכנולוגיה). שניהם חוסכים הרבה אנרגיה. אנחנו, לדוגמא, משקיעים הרבה במיתוג של העסק (שזה כולל יצירת סרטוני וידאו ברמה גבוהה, אתר מושקע, חומרים מעוצבים), כל אלו חוסכים המון מילים, הסברים, פגישות ושיחות כי אנשים מבינים מהר יותר מה אנחנו מוכרים, ומוכנים לשלם על זה. זה חסכון אנרגטי. דוגמא נוספת היא ההשקעה שלנו בטכנולוגיה: מערכות של שליחת הצעות מחיר, שמאפשרות לשלוח הצעה חדשה מהממת בתוך מספר דקות, מערכות דיוור, מערכות לאיסוף לידים - כל אלו חוסכים הרבה זמן עבודה.

  4. מינוף // אני כל הזמן בודק איך אפשר להפוך מהלך למהלך ממנף. אם כבר נסעתי לאנשהו: מה עוד אפשר לעשות שם? את מי עוד אפשר לפגוש? איך לוקחים חוויה וכבר הופכים אותה לפוסט, לכלי שיווקי. מינופים ושיתופי פעולה. לדוגמא : לפני כמה שנים שותף שלנו ברומניה נזקק בדחיפות למשחקים לכנס שהוא השתתף בו. לא הייתה אפשרות לשלוח עם חברת שליחויות, כי היה חשש שהמשחקים יעוכבו במכס, והוא נזקק להם בתוך שלושה ימים. האפשרות שנותרה היא לעלות על מטוס ולטוס לשם. הבעיה הייתה שאני לא הייתי בארץ והשותף שלי לא יכול היה לטוס, וגם, עץ שנופל ביער ואף אחד לא שומע עליו, האם הוא באמת נפל? אז חשבתי: איך אפשר למנף את המצב? איך אפשר להפוך אותו לנצחון בחזקת נצחון (כמו שאנחנו אומרים בפרשביז). פרסמתי פוסט בפייסבוק, שאומר שאנחנו מחפשים מישהו/י שמוכנים להעביר כמה משחקים למחרת לרומניה. טיסה ודירת Airbnb עלינו. תמונות מגניבות עליו/ה התנאים להשתתפות היו, שהם צריכים להיות חלק מהקהילה שלנו. כלומר, בוגרי סדנה שלנו. קיבלנו עשרות תגובות בתוך כמה שעות. המהלך יצר באזז מטורף ברשת, הקהילה שמחה על השיתוף בהזדמנות, ליבי שזכתה לנסוע שלחה תמונות מהממות, והשותף שלנו קיבל שירות של חמישה כוכבים. המהלך הזה לבד יצר לנו הכנסות נוספות של אלפי דולרים מהאפקט שהוא יצר, חיזק את המיתוג שלנו, את הלייף סטייל שלנו, ואת המסר שלנו.

  5. החיים כמשחק // אני לא מבזבז זמן על שטויות. לא על כעסים, ולא על דרמות. לוקח דברים בהומור ובפרופורציה. זה חוסך מלא זמן ואנרגיה.

מה אתה עושה כשזה לא עובד? איך אתה מתמיד או מחזיר את עצמך לתלם?

יש תקופות שהן סופר עמוסות (כמו זו שעכשיו). לקח לי איזה חודש להגיע לשאלון הזה כדי לענות עליו.

דבר ראשון שאני עושה זה סולח לעצמי. כן, בעולם של יזמות ועשייה תמיד ייפלו כמה כדורים. לא נורא.

אני תמיד מזכיר לעצמי שיש לי את הזכות לעבוד בצד הקליל של החיים. אני עוסק במשחקים, בתודעה, בשדרוג של חווית החיים, לא בעניינים של חיים ומוות, וגם אם לא אצליח בסוף להגיע לראיון הזה, לא נורא. יש דברים קשים יותר. הפרופורציות מחזירות אותי מהר לקו שלי.

אני גם משתדל לבטל או להפחית למינימום מהלכים שמייצרים לחץ רק לשם הלחץ.

אם שמתי לב ששמתי יעד קרוב מידי, לא ריאלי, אין לי שום צורך להוכיח לעצמי שאני בכל זאת יכול. אני פשוט מזיז אותו.

דגלאס אדאמס (מחבר הספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") אמר פעם ""אני אוהב דד ליינס. אני אוהב את ה'ווששש' שהם משמיעים כשהם חולפים על פניך…". אני חסיד גדול של המשפט הזה. הוא מייצר הרבה חופש ושקט.

אני פועל על פי פילוסופיה שבה

בסוף היום אני לא בודק אם עשיתי את המקסימום שיכולתי, אלא האם עשיתי היום יותר טוב או רע בעולם.

יוצא לי שברוב הימים עשיתי יותר טוב, וזה לבד הישג ענק :) אם לכולנו היה מאזן חיובי כזה, העולם היה מקום טוב יותר.

וכשממש לא עובד, אני הולך לאחת המטפלים/ות שלי שתסדר לי את הראש או את הנפש.


מהי הרמה הבאה עבורך בנושא של ניהול אפקטיבי בחיים ובעבודה או טעינה? במה אתה עוד רוצה להשתפר בתחום הזה?

הרמה הבאה מבחינתי היא היכולת לעבוד טוב יותר בצוות כדי להוריד ממני עוד מהעבודה שאני עושה לבד.

לסדר נכון יותר את האסטרטגיה שלי כדי לעבוד על דברים שמקדמים ולא על דברים שלא כל כך.

אני תמיד מחפש דרכים לייצר עוד מינופים או אוטומציות, כדי שהדברים ינועו טוב יותר.

ואני עובד על ליצור לי יותר ויותר זמנים חופשיים, בהם אני יכול לבהות לי ללא דד ליין. שם אני הכי יצירתי ואפקטיבי. משם מגיעים לי הרעיונות שמקפיצים אותי ואת העסק שלי קדימה.


דבר המטעינה

החוויה שלי מן הראיון הזה הייתה פרדוקסלית: מצד אחד הוא עושה המון ומצד שני זה נראה כמעט נטול מאמץ. העוסקים בהתפתחות אישית אוהבים פרדוקסים, מכיוון שהם אמצעי מצויין לפריצות דרך. כשחשבתי מה מהדברים שרונן סיפר יכולים להסביר את זה, עלו לי שלושה דברים מרכזיים שאני רוצה להאיר:

1. אנרגיה של משמעות - משמעות היא אחד הגורמים המטעינים ביותר, שמהווה גם עוגן חזק לניהול זמן ולבחירות נכונות בחיים. למשל: "בסוף היום אני לא בודק אם עשיתי את המקסימום שיכולתי, אלא האם עשיתי היום יותר טוב או רע בעולם". אופציות נוספות לרפלקציה של משמעות בסוף היום יכולות להיות:

  • "עד כמה עשיתי היום דברים שחשובים לי?" (וכמה זמן השקעתי בדברים שלא ממש חשובים לי?)

  • "עד כמה התנהלתי במהלך היום בהתאם לערכים שחשובים לי?".

2. אנרגיה רגשית - איכות האנרגיה שלנו נקבעת בהתאם לרגשות שאנו חווים. היכולת לקחת דברים בפרופורציות, ולא לאפשר לדרמות מיותרות ליצור דליפות של אנרגיה היא משמעותית בהקשר הזה. לפעמים זה פשוט עניין של תשומת לב והחלטה:

  • שלב א': לזהות את הדרמה

  • שלב ב': האם אני רוצה להמשיך עם הדרמה או שיש משהו אחר לעשות, שיכול לקדם אותי יותר ברגע זה?

3. אנרגיה חברתית - שיתופי פעולה טובים בחיים האישיים ובעבודה הם גם מקור לטעינה וגם אמצעי למינוף. רונן מתאר כמה דוגמאות מצויינות לאיך הוא עושה את זה. שאלות שאפשר לשאול בהקשר הזה:

  • עד כמה האנשים שמקיפים אותי מטעינים אותי?

  • איך אני יכול/ה לשתף פעולה עם אנשים נוספים בעשייה שלי?

  • מתי במהלך היום אני יכול/ה להיפגש עם אנשים שמטעינים אותי?

  • איך אני יכול/ה לשלב את האנשים שקרובים אלי בעבודה שלי או בעשייה שחשובה לי?

עוד על הסוגים השונים של המטענים כדרך לניהול אנרגיה אישית ניתן לקרוא כאן. וכמו תמיד בפוסטים מהסדרה הזו, כדאי לשאול:

  1. מה הדבר שרונן עושה ואני רוצה להכניס לחיי?

  2. מהו הצעד הראשון שעלי לעשות כדי שזה יקרה?

  3. במידה ומדובר במשהו לעשות - שבצו אותו כבר עכשיו ביומן. אם מדובר ברוטינת טעינה - שבצו אותה מראש כמה פעמים קדימה (למשל, קפה בוקר עם בן/בת הזוג או פגישה עם חברים פעמיים בשבוע).

גם רונן וגם אני נשמח לשמוע איך הפוסט תרם לכם כאן למטה בתגובות.

בבלוג של המטענה מפורסמים מאמרים שמספרים על כל מה שקשור לטעינה ולהפחתת לחצים ושחיקה: כלים, מחקרים עדכניים, עקרונות, ראיונות ורעיונות שאפשר ליישם בעבודה ובחיים הפרטיים. רוצים להישאר מעודכנים? אתם מוזמנים להירשם כאן לבלוג

© 2019 by Hamitana - Tal Bar

Tel: 052-3678772 Email: tal.bar@hamitana.co.il