• טל בר

על "עייפות זום" שמעתם?

עודכן ב: מאי 5

אפליקציית הזום הפכה להיות אחת הכוכבות הגדולות של הקורונה, והשימוש בה תפס תאוצה עולמית אדירה בשבועות האחרונים. מי בכלל זוכר שהיו ימים שבהם לא הכרנו אותה? היכולת להנגיש שיחות וידאו לכל-כך הרבה אנשים אפשרה לנו להמשיך לעבוד מרחוק, להיפגש ולחגוג וללמוד גם כשההנחיות דרשו מאיתנו להישאר מסוגרים בבתינו. ליל סדר בזום, הרצאות בזום, טיפולים פסיכולוגיים בזום, חוויה שלמה של תקשורת מרחוק ושל ביחדנס שמתגברת על מחסומים, מבטלת זמני נסיעות ומאפשרת לחיים להמשיך במובנים רבים. מקטן ועד גדול - כולם מזמזמים. הללויה. ויחד עם כל היתרונות והאפשרויות שנפתחו בפנינו בזכות זה, ככל שזה נמשך בעצימות גבוהה לאורך זמן – כך מתחילים להיות מורגשים גם המחירים של השימוש המצטבר בשיחות הוידאו. אנשים רבים החלו לדווח על תופעות דומות עקב שימוש מוגבר בשיחות וידאו, מה שקיבל את הכינוי "עייפות זום" (Zoom Fatigue). התופעה הזאת מתייחסת, כמובן, לא רק לזום, אלא לכל שימוש מרובה בכל סוגי האפליקציות של שיחות הוידאו: סקייפ, טימס, גוגל האנגאוטס, פייסטיים ודומותיהן.


הניו יורק טיימס ועיתון הארץ הקדישו בשבוע שעבר מאמרים לתופעה הזאת (כאן וכאן), שלא הפתיעה את החוקרים ואת המומחים. השימוש המרובה באפליקציות האלו בעקבות הופעת הנגיף אפשרו ניסוי חברתי לא רשמי שהראה את מה שהיה ידוע להם כבר קודם:

אינטראקציות וירטואליות מכבידות על המוח ודורשות הרבה אנרגיה.

במה מושקעת האנרגיה שלנו במהלך שיחת וידאו?


חיפוש רמזים לא מילוליים

אנשים מתקשרים זה עם זה גם כשהם שותקים. חלק מהתקשורת האנושית היא מילולית, ורובה – מחקרים בנושא מדברים על בין 70 ל-90 אחוזים - נסמך על מסרים בלתי מילוליים. המסרים הבלתי מילוליים כוללים ריח, תנועות גוף, הבעות פנים, תנוחה, הפניות גוף, אינטונציה,קשר עין ועוד. כך למשל, בשיחה פנים אל פנים יש משמעות לעובדה שמישהו יושב ישירות מולך או נוטה מעט לצד, האם הוא מנדנד בעצבנות את הרגל או לוקח אויר כדי לקטוע אותך בשיחה. יש מחקרים שמראים שבתקשורת פנים אל פנים אפילו הדופק שלנו מסתנכרן לאחר כמה דקות של שהות משותפת. מכיוון שכל המערכות שלנו תוכננו בהתאמה להיותנו יצורים חברתיים, נדרשת לנו אנרגיה מעטה כדי לפרש את הרמזים הבלתי מילוליים האלו, וזה משפר את התקשורת שלנו ואת היכולת שלנו ליצור אינטימיות במהלך שיחה.

אנחנו רגילים להסתמך על המסרים הלא מילוליים בזמן תקשורת בינאישית ומחפשים אותם באופן אוטומטי.

שיחת וידאו, שבה אנחנו רואים את האדם עימו אנחנו משוחחים רק באופן חלקי (לרוב רק את הפנים או את פלג הגוף העליון), פוגעת ביכולות האלו שלנו. אם איכות התמונה נמוכה זה מאלץ אותנו להתאמץ יותר או לא מאפשר לנו לקלוט חלק מהסימנים הללו.

יתכן שזו הסיבה שבגללה שיחות זום נמשכות זמן רב יותר מאשר שיחות פנים אל פנים רגילות: העדרם של סימנים לא מילוליים לא מאפשר לראות שלחלק מהמשתתפים נגמרה הסבלנות וכדאי לסיים את השיחה.

מסך מרובה משתתפים מגביר את עוצמת התשישות, כי הוא מכפיל את חיפוש הרמזים האוטומטי שלנו כמספר האנשים שאנחנו רואים בו זמנית במסך.


קשר עין ממושך

קשר עין הוא אמצעי התקשורת הגופנית המרכזי שמתקיים בשיחות וידאו. קשר עין ממושך יכול להיות מעייף, ועבור חלק מהאנשים אף להחוות כמאיים. במיוחד כשהפנים של בן שיחנו ממלאים את מרבית הפריים – שלא כמו בשיחה שמתקיימת במציאות. לפחות עד שמתרגלים לפורמט הזה, שיחה כזו עלולה להלחיץ ולעורר, לעתים באופן לא מודע, תגובות "ברח או הילחם" של המוח. תגובות אלו מעייפות מטבען, שכן הן מצריכות מאיתנו שימוש מרוכז בכל האנרגיה שאנחנו מצליחים לגייס, גם על חשבון אנרגיה גופנית שמיועדת, בשגרה, לתהליכים פיזיולוגיים אחרים.

"בריחה" נפוצה (או שמא מנוחה? או הפחתת ערוצי קלט לצורך ריכוז?) במהלך תקשורת בינאישית היא שירבוט, משחק טלפוני (מישהו אמר Sandbox?) או מענה למיילים תוך כדי השיחה. עד כאן בדיוק כמו בפגישות פנים אל פנים, אלא שבשיחות וידאו קל יותר להסתיר את מה שאנחנו עושים במהלך השיחה. הדבר היחיד שניתן להבחין בו הוא היעדרו של קשר עין ישיר. בנוסף, בשיחת וידאו יש קושי אמיתי ביצירת קשר עין: מכיוון שהמצלמה ממוקמת מעל תמונתו של בן שיחנו, כאשר הוא מביט למצלמה הוא לא מביט אלינו ישירות ולהיפך.

באופן מודע או לא מודע אנחנו עלולים להיות עסוקים גם בפירוש המשמעות של היעדר קשר עין ישיר

עצם הניסיון לפרש את זה כמו גם חלק מהפרשנויות יכולים להוות גזלני אנרגיה, למשל: האם בן-שיחי לא מסתכל אלי ישירות כי הוא עושה עכשיו משהו אחר? האם הוא משועמם? האם הוא לא מסכים עם מה שאני אומרת?


תשומת לב מפוצלת

במהלך שיחת וידאו, ובמיוחד כשהיא מרובת משתתפים, אנחנו מעורבים בכמה פעילויות בו זמנית ולא מקדישים את מלוא תשומת הלב שלנו למשהו אחד. פסיכולוגים קוראים לזה: "קשב חלקי מתמשך" (Continuous Partial Attention). סוג כזה של קשב גוזל מאיתנו הרבה מאד אנרגיה (עוד על "מותו" של המולטיטאסקינג ניתן לקרוא כאן).

עבור חלק מהאנשים הקשב המפוצל הממושך הזה יוצר חוויה של "יצאתי דלוף, ולא קיבלתי כמעט שום דבר מהשיחה", או במילים אחרות: "פול גז בניוטרל".

המוח מוצף (שלא לומר מותקף) בהמון מידע בו זמנית, וכאמור גם מתעייף מהניסיון לחפש רמזים לא מילוליים כפי שהוא רגיל לעשות.

זו הסיבה שבגללה שיחת טלפון רגילה ללא תמונה מעייפת פחות: אנחנו מתמקדים מראש רק בערוץ אחד –הערוץ המילולי (על האפקטיביות והיתרונות של "שיחה ללא תמונה" בתהליכי ליווי מרחוק ניתן לקרוא כאן).


קשיים טכניים

המהירות שבה נכנסו לחיינו הזום, דומיו ושימושיו הפרטיים והמקצועיים, אתגרה רבים מאיתנו גם בשימוש בטכנולוגיה החדשה. לעתים "על רטוב", תוך כדי שימוש מבלי זמן ללמוד אותה כמו שצריך. אנשים רבים שנרתעו בעבר משימוש במדיות דיגיטליות והתנגדו להן בעבר, מצאו עצמם עוברים לשימוש בהן בלית ברירה.

כל דבר חדש שאנחנו לומדים מצריך מאיתנו אנרגיות רבות, במיוחד אם הוא מאתגר עבורנו.

זוהי אחת הסיבות שבגללה תינוקות ישנים זמן ממושך כל-כך בתחילת חייהם: גם כי חלק מהלמידה נעשה דרך החלימה, וגם כי למידה חדשה ורב מימדית מעייפת.

מי שמנהל את שיחת הזום מתמודד גם עם הצורך לתפעל כמה דברים בו זמנית, מעבר לתוכן השיחה עצמו. למשל מצגת, כמה מסכי משתתפים במקביל, תגובות משתתפים בצ'אט או בוואטסאפ, ולעתים גם שימוש בכמה מחשבים נפרדים. כל זאת תוך כדי ניסיון להיות ער למה שקורה לשאר המשתתפים (שנמצאים על mute?) במהלך השיחה. ככל שאנחנו יותר מאותגרים טכנולוגית – כך הדבר לוקח מאיתנו יותר אנרגיה.

ואם לא די בכל אלו, שיבושים בהעברת התמונה והקול, והצורך להשלים חלק מהתוכן שהוחסר בעקבות זה, יוצרים עומס נוסף על המוח.


איך אני נראית בזמן שאני מדברת?


תוך כדי שיחה אני רואה גם אותי

מצד אחד שיחת הוידאו נותנת לנו תשובה לשאלה שמעסיקה אותנו בכל תקשורת של פנים אל פנים, ומספקת לנו מידע חשוב בהקשר זה ואפשרות לפרשנות של מידע לא-מילולי על עצמי. במובן הזה זה יכול להיות מכרה זהב. אנחנו יכולים להשתמש בו כדי לשלוט במסרים הלא מילוליים שאנחנו מעבירים ולתקן אותם תוך כדי שיחה. מצד שני זהו משהו נוסף להתעסק בו במהלך השיחה, להפנות אליו קשב, ולהשקיע אנרגיה בלפרש אותו.

חשוב לזכור: מלאי האנרגיה שלנו, גם אם ניתן לחידוש, הוא מוגבל ברגע נתון.

דינמיקה קבוצתית

שיחה קבוצתית היא מקום מרובה התרחשויות, שרבות מהן מתרחשות מתחת לפני השטח. חלק מהאנשים פורחים במפגשים כאלו, ואחרים, איך לומר? פחות. מכל הסיבות שתוארו קודם, שיחת וידאו מקצינה גם את זה. כך למשל, יש כאלו שימצאו שקשה להם יותר מתמיד לתפוס מקום בשיחה; העובדה שלא רואים את התגובות של שאר המשתתפים עלולה להגדיל את חוויית האיום הקבוצתי; מה גם שבשעת לחץ אנחנו נסוגים לפעמים להתנהגויות ראשוניות ולא מפותחות שלנו (בהנחיית קבוצות אנחנו קוראים לזה "אפקט המעלית היורדת" שמופיע בעיקר במפגש קבוצתי ראשון).

זאת ועוד, מאחר שכל דובר יכול לתפוס רק ערוץ קול אחד אבל לשמוע את כולם, הניסיון מלמד שדי מהר שיחה כזאת הופכת לבליל של קולות, ומה שלרוב קורה כתוצאה מכך הוא שמפגש קבוצתי הופך בפועל לשיחה בין שני אנשים בעוד היתר רק מקשיבים.


מה לעשות כדי שהעייפות לא תהפוך לתשישות?

בסוף השבוע האחרון השתתפתי ביום עיון מצויין של Greater Good Science Center של אוניברסיטת ברקלי, שהועבר בזום למאות משתתפים ונמשך שש שעות. כבר בפתיחה הודיעה המנחה איך תיראה כל יחידת לימוד (20 דקות הקנייה תאורטית, רבע שעה תירגול בקבוצות קטנות בחדרי זום פרטיים ועוד כעשר/ים דקות סיכום ושאלות במליאה של כמה מאות משתתפים), למתי מתוכננות הפסקות ומה יהיה משכן, והציעה לכבות את אופציית הוידאו לפרקי זמן קצרים, כאשר אנחנו מרגישים שאנחנו מתעייפים – כדי לצמצם את ערוצי הקלט שלנו ולמנוע עייפות זום. מכיוון שיום העיון התקיים בבוקר שעון החוף המערבי, הרי שאצלי יום העיון נמשך עד השעות הקטנות של הלילה. ולמרות העייפות בשל השעה, ריבוי התכנים, ועייפות הזום – ההמלצות שלה עבדו פלאים, וסיימתי את היום הזה רעננה למרות שזה קרה ב-1:00 בלילה.


אז מה ניתן לעשות כדי להפחית "עייפות זום" ולמנוע מצב שבו היא מתפתחת לתשישות ואף לשחיקה?

שיחות זום קצרות או מפוצלות לחלקים // עם הפסקות רענון באמצע.

לכבות את המצלמה מדי פעם // בזמן הזה לקום, להימתח, לזוז, לעמוד.

עדיפות למסך עם מיעוט משתתפים כשאפשר // המחיר: באותו הרגע לא רואים מה קורה לשאר המשתתפים. שימו לב אם זה אכן חוסך לכם אנרגיה או שהניסיון לנחש מה קורה איתם עכשיו מתיש אתכם יותר.

הפסקות טעינה בין זום לזום // זומים רצופים לא רק מעייפים, אלא מלווים ביושבנות שגם היא מצידה גזלנית אנרגיה משמעותית.

שימוש במגוון טכניקות במהלך שיחת זום// לא רק לימוד/שיחה פרונטאלי/ת, אלא גיוון מתודות, כפי שהודגם ביום העיון בברקלי, תוך דגש על בחירה בטכניקות שחלקן מאפשרות לנוח ולחדש את האנרגיות.

ניהול הנשימה תוך כדי המפגש// גם כאן, תירגול של נשימות איטיות ועמוקות בזמן ההאזנה, יכול לעזור לחידוש האנרגיה, למיקוד ולהרגעה.

שימוש באמצעי תקשורת נוספים // כדאי לזכור שפעם, עוד בטרם פרצו הקורונה והזום לחיינו, השתמשנו באמצעי תקשורת נוספים, למשל שיחות טלפון, שידורי LIVE ברשתות החברתיות. הם עדיין אפשריים לנו ולפעמים עדיפים. כשזה אפשרי, כדאי להשתמש בהם במקום ב"זום", ואפילו לשלב שיחות טלפוניות עם הליכה, מה שמאפשר לחדש אנרגיות תוך כדי שיחה ולהגיע רעננים ל"זום" הבא.


בבלוג של המטענה מפורסמים מאמרים שמספרים על כל מה שקשור לטעינה ולהפחתת לחצים ושחיקה: כלים, מחקרים עדכניים, עקרונות, ראיונות ורעיונות שאפשר ליישם בעבודה ובחיים הפרטיים. רוצים להישאר מעודכנים? אתם מוזמנים להירשם כאן לבלוג


© 2019 by Hamitana - Tal Bar

Tel: 052-3678772 Email: tal.bar@hamitana.co.il