את סיון אני מכירה כבר ארבע שנים - היא שותפה של אחותי במיזם החינוכי אננס, יצא לנו להיפגש רבות בנסיבות חברתיות וגם קצת לעבוד ביחד. בכל שעה שבה נפגשנו, גם אם זה היה לצורך בילוי וגם אם לצורך עבודה - היא תמיד הייתה נמרצת, שמחה ונחושה לעשות עוד טוב. השאלה "איך היא מצליחה לעשות את כל זה?!" - נתפרה עליה, והיא חלפה במוחי עוד הרבה לפני שהתחלתי לפרסם את הסדרה הזאת. לשמחתי היא הסכימה להתראיין ולענות עליה. אזהרת קריאה: סופה טובה בפתח.
מי את ומה את עושה?
יום אחד תראי אותי משווקת מוצר, למחרת מנחה סדנה לאנשי חינוך, באותו ערב בסטורי – מתכון חדש לקובה, טיסה לכנס בחו"ל, ניצחון בכדורשת, קמפינג בדרום עם המשפחה, ודרינק עם חברות באירוע שהפקתי – וכל זה בשבוע אחד.
המסתכלים מהצד יכולים לחשוב שיש כמה ממני, ויש מצב שהם צודקים. אני חיה את החיים בגישת "כן" וממצה כל הזדמנות הכי טוב שאפשר.
אני עובדת קשה, לומדת כל הזמן ומשתדלת ליהנות מהדרך ליעדים שאני מציבה לעצמי. אני אשת משפחה ואשת קריירה, יזמית חברתית-עסקית ובליינית.
אני אוהבת לכתוב ולשתף ברשתות החברתיות במחשבותיי ובפעלי כל עוד אני מרגישה שיש בכך ערך, ולייצר אימפקט חיובי על העולם.
בגלל שביקשת ממש יפה, בכל זאת אנסה להגדיר: אז אני סיון מלניק יניב, מתגוררת ברעננה, נשואה ואם לשלושה: תמר בת 13, יואב בן 10, ועלמה בת 5.5. אחרי ארבע שנים כמנהלת פרויקטים עצמאית, בשנה האחרונה, מוניתי לסמנכל"ית השיווק בחברת מודל עשיית הטוב מקבוצת אריסון.
מודל עשיית הטוב היא חברה המנוהלת על ידי דיויד אריסון, ושם אני עובדת עם הצוות על הפצת המודל אותו יזמה שרי אריסון. מזה 20 שנה, המודל מוטמע בעסקים, בפילנתרופיה ומגובה במחקר אקדמי בארץ ובעולם. כאן תוכלו לראות את תכנית ניהול עם משמעות שאנו מציעים למנהלים: ניהול עם משמעות.
כשאני לא בעבודה או בבית אני יזמת. במילים אחרות: אני לוקחת רעיונות והופכת אותם למציאות. החלומות לא חייבים להיות בהכרח חלומות שאני הגיתי, וזה לא משנה לי כל עוד אני מתחברת למשמעות שלהם. יש לי יכולת לקחת אי ודאות ומעט משאבים ולייצר מציאות חדשה. כאן תוכלו לראות פרויקטים שהובלתי בשנים האחרונות.
לפני כארבע שנים הקמתי יחד עם רויטל סקלי ורונית חלפון את אננס: גישה לעולם חדש.
אננס הוא מיזם חברתי מבוסס קהילה שהתחיל כקבוצת פייסבוק העוסקת בחינוך בעולם החדש והאתגרים וההזדמנויות הטמונים בו. היום זו קהילה של כ-4000 אנשי חינוך, יזמים, הורים ותלמידים המקדמים חדשנות בחינוך דרך פרויקטים ושיתופי פעולה עסקיים וחברתיים. בבלוג של אננס כתבתי את המאמר: "רשיון לסמארטפון" שהפך להרצאה שהעברתי כבר לאלפי הורים ברחבי הארץ.
משפחה עם גישה היא עוד אחד מהתוצרים של המיזם. זוהי קהילה שקמה בשיתוף פעולה בין אננס ו-Google ישראל, המנגישה כלים ל"הורים דיגיטליים". אנחנו מייצרים אירועי למידה חווייתיים ומשתפים אונליין ואופליין בחוויות ההורות בעידן הדיגיטלי.
בין לבין אני גם מרצה בארגונים, מייעצת לנשים בדרכן לעצמאות כלכלית, מתנדבת בצופים, חברה בהמון קהילות, ואוהבת גם לצאת ולבלות!
תארי יום אופייני בחייך
משמרת בוקר // מוקדם מדי. אני מודה שאני לא אישה של בוקר וכאן בן זוגי הוא המושיע הלאומי... יוצאת לכיוון העבודה. הנסיעה לתל אביב עמוסת פקקים. בכל יום אני במצטבר לפחות שעתיים על הכביש. זה זמן מצוין לטלפונים. אני קובעת שיחות "פקקים", מתכננת וחושבת על משימות היום, מאזינה לפודקאסטים מקצועיים, ונהנית מהניתוק ממסכים.
בניגוד למקובל, אני משתדלת לא להתרגז על הכביש ולוקחת את הזמן באיזי.
משמרת עבודה // ימי העבודה שלי מאד מגוונים. חלקם במשרד, לעיתים אצל לקוחות או ספקים, כנסים ואירועים, פגישות עסקיות, ישיבות אסטרטגיה ופיתוח.
משמרת יזמות // כשאני יוצאת מהמשרד בשעות אחר הצהריים, יש לי משימות שקשורות לייזמויות והתנדבויות שונות – שיחות, פגישות, אירועים, שיתופי פעולה, הרצאות ומיטאפים מקצועיים.
משמרת בית // לקראת הערב אני חוזרת הביתה ומבלה עם הילדים. מתעדכנת במה שקרה במסגרות, משחקת, עוזרת בשיעורי הבית, מבשלת ועושה כביסות (התפקיד השנוא עלי בבית), מקלחות, והשכבות.
משמרת לילה // אחרי שהילדים הולכים לישון זה הזמן שלי לעצמי עם או בלי בן זוגי. בינג' טלוויזיוני, אימון כדורשת (פעם בשבוע), דייט עם חברות או שיטוט סתמי בפייסבוק עושים לי את זה בגדול. זה זמן שהוא מאד חשוב לי וממלא לי את המצברים.
משמרת נדודי שינה // בלילה, כשכולם ישנים, לעתים מתעוררת בי היצירתיות. אני קוראת לזה "נדודי....". פתאום, כשהכל שקט, טבלאות, מסמכים, מאמרים, מיזמים והרצאות קורמים עור וגידים על גבי הלפטופ שלי. זה לא קורה כל יום, אבל כשזה קורה, נולדים דברים נהדרים. אז אפילו שזה גוזל ממני שעות שינה יקרות – אני מחבקת את נדודי השינה באהבה.
האם זה היה כך מאז ומתמיד (במילים אחרות: נולדת עם זה?)?
מאז ומתמיד הייתי פעילה בטירוף. גם כילדה הייתי סקרנית בתחומים שונים ומגוונים וניסיתי למצות כל רגע. בכיתה יא' הגעתי לשיא שלי, כשהייתי ראש"גדית בצופים. זה ממש ניהול לכל דבר. אני מאמינה שהרבה מיכולות הניהול שלי הונבטו שם והשתכללו עם השנים. חוץ מהתפקיד שלי, גם נסעתי עם התנועה למשלחת קיץ להדריך במחנה בארצות הברית, שיחקתי בתאטרון במספר הפקות כולל פסטיבלים בחו"ל, פיסלתי בקרמיקה, ובין לבין ניגשתי לבגרויות והוצאתי ציונים לא רעים בכלל.
איך את מטעינה את עצמך ביומיום?
משפחה: סופשבוע הוא זמן משפחתי, נקי מהפרעות, מלא בטיולים, מנוחה, בישולים וביחדנס.
חברות טובות: השארתי בחיי את האנשים שממלאים אותי ועושים לי טוב. נפרדתי מאלה שפחות.
משמעות: עשייה עם משמעות ממלאה אותי. אין אושר גדול מלראות רעיון הופך למציאות, ומשפיע לטובה על העולם.
חוש הומור מפותח: אני משתדלת לא לקחת את החיים ברצינות גדולה מדי. בסוף חיים רק פעם אחת אז עדיף לעשות את זה בכייף.
פרופורציות: גם בסיטואציות מאד מאתגרות בחיים, תמיד הצלחתי לשמור על קור רוח ולמצוא פתרונות יצירתיים לסיטואציות מורכבות. זה מאפשר לשמור על אנרגיות גבוהות לאורך זמן ולא לתת לקשיים של החיים לרוקן אותי.
איך את עושה את זה? נשמח לקבל ממך כמה טיפים מרכזיים לניהול זמן
הכי חשוב – מערכת תמיכה משפחתית. אני לא חושבת שהיינו מצליחים, כמשפחה, לעשות רבע ממה שאנחנו עושים ללא תמיכת ההורים שלנו. אנחנו לא מתייחסים לזה כ"עזרה" אלא כחלק בלתי נפרד מהבית. עוד לפני שהילדים נולדו, היה לי חשוב שיהיו להם סבים פעילים בחיים גם בלי קשר לעזרה הנהדרת שזה מעניק לנו. אני חושבת שיש לזה חשיבות עצומה גם לילדים, גם לסבים וגם להורים (WIN-WIN-WIN). יש חלוקת ימים ברורה וארבע פעמים בשבוע, הסבים אוספים את הילדים ומבלים איתם אחר הצהריים עד שאחד מאיתנו חוזר הביתה.
דחוף וחשוב. בכל זמן נתון יש לי רשימת משימות שצריך לעשות. בסוף כל יום אני "מנקה מהשולחן" שלי את כל המשימות הדחופות. כך שבבוקר, כשהראש שלי רענן, אני יכולה לעסוק בחשיבה האסטרטגית יותר, ולפנות זמן ייעודי לדברים החשובים.
אני משתדלת לא לדחות דברים לרגע האחרון. משימות כמו מצגות ופרזנטציות – אני מסיימת שבוע לפני המועד ואז יש לי עוד כמה ימים לפיין טיונינג, דיוקים והפנמה בלי לחץ.
האצלת סמכויות. יש דברים שאני ממש לא טובה בהם. דוחות, בירוקרטיה, טופסולוגיה וחוזים, לדוגמא, אלו לא החוזקות שלי. לכן אמצא אנשים מתאימים יותר לבצע את המשימות האלה ואיעזר בהם.
מה את עושה כשזה לא עובד? איך את מתמידה או מחזירה את עצמך לתלם?
יש לי דוגמא טובה מהזמן האחרון. עברתי דירה. לתוך כל הג'ינגול המטורף הזה, נכנס גם שיפוץ מאסיבי, ניהול תקציב ענק וקבלת החלטות שוטפת לגבי בעלי מקצוע ובית. זו הייתה תקופה מאד קשה ועמוסה. ויתרתי על כל מה שלא היה ממש צורך מיידי במשך תקופה ארוכה וזה לא ממש עבד לי. זה השפיע עלי ברמה פיזית קשה וממש נשברתי. עכשיו, כשסיימתי את המעבר, אני מנסה להחזיר את עצמי לעצמי. אני משתדלת להפחית משימות ולהכניס יותר זמן פנוי בבית וליהנות גם מהמנוחה.
מהי הרמה הבאה עבורך בנושא של ניהול אפקטיבי בחיים ובעבודה או טעינה? במה את עוד רוצה להשתפר בתחום הזה?
הייתי שמחה לשפר את היכולת שלי לומר "לא". בגלל הגישה החיובית שלי לחיים, לעיתים אני נוטה להסכים להרבה מעבר למה שאני יכולה לעשות, ואין אצלי מצב לאכזב. אם לקחתי על עצמי משהו – אני אעשה אותו הכי טוב שאפשר. אז לאחרונה השתפרתי ביכולת דחיית הסיפוקים שלי, ואני מצליחה גם לסרב אפילו להצעות מאד מעניינות כדי לשמור על אורח חיים שפוי יותר. הייתי רוצה לעבוד על זה עוד.
עוד משהו שחשוב שנדע עליך?
דבר המטעינה
ברמה האישית, כשאני פוגשת אנשים כמו סיון, שגם מספיקים לעשות המון וגם מגייסים את היכולת הזו לעשיית טוב בעולם - אני מברכת כפליים.
סיון היא אישה של אנשים. האנרגיה החברתית אצלה מאד דומיננטית. גם כשהיא מסמסת לי במהלך כנס: "את באה לאכול איתי צהריים? אני לא מכירה כאן אף אחד", עד שאני מגיעה מסתבר שהיא מכירה חצי אולם...
אנרגיה חברתית יכולה להגדיל את היכולות שלנו בצורה אקספוננציאלית אם יודעים להשתמש בה נכון.
דוגמאות לניצול נהדר של אנרגיה חברתית במקרה של סיון:
שיתופי הפעולה שהיא יוצרת הם דרך נפלאה להכפיל אנרגיה כדי להגשים מטרות, כמו למשל במיזם אננס.
טעינה חברתית - סיון מספרת שהשאירה בחייה אנשים מטעינים ונפרדה מהמרוקנים. זוהי דוגמא מצויינת ל"סור מרע - עשה טוב" - להגדיל את הטעינה ולהקטין את דליפת האנרגיה החברתית.
האצלת סמכויות ובקשת עזרה - אנחנו לא יכולים להספיק לעשות הכל. כשאנחנו עושים מה שמשמעותי בעינינו ומה שאנחנו טובים בו -זה מאפשר לנו לעשות יותר. אפשר ללמוד עוד על איך עושים את זה בהרצאה המצויינת של רורי ויידן ב-TedX: How to Multiply Your Time
וכרגיל בפוסטים מהסדרה הזאת, כמה שאלות להתבוננות אישית:
מיהם האנשים שמטעינים אותי? מיהם אלו שמרוקנים? (ומה אני עושה לגבי זה?)
עד כמה אני נעזר/ת באחרים? או: במה הייתי שמח/ה לשתף פעולה עם אחרים? עם מי?
מה מהדברים שאני עושה ביומיום הייתי שמח/ה להעביר לאחרים כדי שיעשו במקומי? - זה הזמן לבחור דבר אחד, לכתוב מהו הדבר הראשון שצריך לקרות כדי לממש את זה, ולעשות צעד אחד כדי לקדם את זה.
גם סיון וגם אני נשמח לשמוע איך הפוסט תרם לכם כאן למטה בתגובות.
בבלוג של המטענה מפורסמים מאמרים שמספרים על כל מה שקשור לטעינה ולהפחתת לחצים ושחיקה: כלים, מחקרים עדכניים, עקרונות, ראיונות ורעיונות שאפשר ליישם בעבודה ובחיים הפרטיים. רוצים להישאר מעודכנים? אתם מוזמנים להירשם כאן לבלוג