• טל בר

למה התחפשה העבודה שלי?

עודכן: 21 במרץ

בשנתיים האחרונות הבינו עוד ועוד עובדים ועוד ועוד מקומות עבודה את החשיבות של גמישות בעבודה. לגמישות בעבודה פנים רבות. בפוסט הזה אני מתייחסת לפן אחד ולאופן שבו הוא קשור לטעינה ביומיום. פוסט לאמיצים ולסקרנים - לא רק לפורים.


צולם בקולנוע בצהרי יום עבודה

החלטה מפתיעה באמצע יום עבודה

השבוע הפתעתי את עצמי ב-matinee. לא סתם הצגה יומית כמו שאני עושה אחת לשבוע בשנים האחרונות, אלא סרט ב-14:00, ככה באמצע יום העבודה. איך זה קרה? הגיע יום הסרט השבועי שלי, ולא מצאתי בשעות אחר הצהריים שום סרט שאני רוצה לראות. הסרט הרצוי נמצא...ב-14:00. איזו מן שעה זאת? מיד התחיל לו שיח פנימי מקטרג: "אבל זה אמצע יום העבודה" פסלתי מיד את הרעיון. "מה סרט עכשיו? יש עוד המון דברים שתכננתי לסיים היום" המשכתי לשכנע את עצמי. זה לקח בדיוק חמש דקות עד שהחלטתי לנסות ולראות מה יקרה אם אלך על זה - הפסקת צהריים ארוכה וסרט בתוכה. גילוי נאות: למרות שאני עצמאית ואי לכך הבוסית של עצמי, מה שאמור להפוך את זה לקל יותר (לפחות בעיניי רוב השכירים), מצאתי את עצמי מרגישה כמי שהבריזה משיעור בבית הספר. יותר מכך, בעודי פוסעת בקניון אילון בדרכי לקולנוע, קיוויתי שלא אפגוש אף אחד, ומחשבה של "להחריש את האירוע" חלפה במוחי בלי שליטה. עד כדי כך חזקות ההתניות התרבותיות של איך צריך להיראות יום עבודה. מה שינה את דעתי והפך לצורך לספר על זה מעל כל במה שמזדמנת לי? האפקט החזק שבא בעקבות ההעזה הזאת.


מה יצא לי מזה? (במילים אחרות: ממצאי ההתנסות)

//יציאה מהשגרה – עשיתי באמצע יום העבודה משהו שאני לא רגילה לעשות והרגשתי חדווה שמרגישים רק כשיוצאים מהקופסא, כששוברים את השגרה, כשמערבבים מין בשאינו מינו וזה מצליח. קיבלתי בוסט של אנרגיה ושל שמחת חיים שנמשכו עד שהלכתי לישון.

//הצלחתי לקיים את ריטואל הטעינה השבועי שלי – סרט בהצגה יומית - למרות שבתי הקולנוע לא שיתפו פעולה עם הלו"ז שלי. הריטואל הזה הוכיח את עצמו בשנים האחרונות כחיוני לשמירה על החוסן ועל הרווחה הנפשית שלי לאורך זמן, ואני מקפידה עליו בהתמדה.

//"אוורור מוח" – זהו אמנם לא מונח מקצועי, אבל אני מניחה שהוא משקף צורך שכולנו מכירים - לתת למוח להירגע ו/או להתאוורר מהעומס המנטאלי שמוטל עליו ביומיום. לכמה שעות באמצע יום העבודה המוח שלי היה שקט לגמרי ומנותק מענייני עבודה ומ"צריכים" למיניהם. נכון שהוא היה עסוק בדברים אחרים – צפייה בסרט, הנאה ממנו, מחשבות בעקבות מה שראיתי. עיסוק מהסוג הזה מילא אותי באנרגיה יותר מאשר צרך אנרגיה. במונחים של מאזן הטעינה - יצאתי מהסרט בפלוס ולא במינוס.

//פרספקטיבה – לפעמים צריך להתרחק ממשהו – גם פיזית וגם מנטאלית – כדי לראות אותו באור חדש, מזווית אחרת. בזמן שחלף מאז שיצאתי מהמשרד ועד שחזרתי אליו, עלו לי מחשבות נוספות ורעיונות חדשים, גם ובזכות העובדה שהייתי עסוקה במשהו אחר במקום אחר. זאת הסיבה שבשנים בהן עבדתי מהבית הקפדתי לעשות באמצע היום הפסקות למקלחת, לבישול או לצפייה בסרט/סדרה. מאז שיצאתי לעבוד מחוץ לבית אני מחפשת דרכים חדשות לעורר את האפקט הזה. היציאה מהמשרד, הנסיעה, הניתוק והזמן שחלף באו לידי ביטוי ביכולת לדייק את הדברים שעבדתי עליהם לפני ההפסקה. כל שנותר לי היה לחזור למשרד ולבצע.

//החלפת ערוצים (switching channels) – כשאנחנו חושבים, אנחנו יכולים להשתמש בשני סוגים של ערוצי חשיבה: האחד לוגי ולינארי והשני קופצני, יצירתי, אסוציאטיבי ובלתי מתוכנן. מומלץ לשלב ביניהם לסירוגין במהלך יום העבודה, ונמצא שעצם החלפת ערוץ החשיבה מגביר את כמות האנרגיה המנטאלית שלנו. ואכן, כשחזרתי לעבודה לכמה שעות נוספות הייתי ממוקדת, תקתקנית ומלאה באנרגיה. כל כך מלאה באנרגיה שהייתי צריכה לעצור את עצמי בכוח וללכת הביתה כי הגיע הערב. הרגשתי שאני יכולה להמשיך ככה עוד שעות רבות.

//גמישות – תרגול שריר הגמישות הוא חלק משמעותי בפיתוח חוסן אישי וארגוני.

מה הטעם בעבודה גמישה והיברידית אם אנחנו לא מנצלים אותה לטובתנו?

יש ימים שבהם הלו"ז שלי כל כך מהודק – סדנאות, אימונים ופגישות שנקבעו מראש – שבהן יש לי פחות אפשרות להיות גמישה. לשמחתי יש לי במהלך השבוע גם ימים שמאפשרים את זה.


ומהם המחירים של סרט בצהריים?

בשעות האלו היו יותר פקקים גם בהלוך וגם בחזור, כך שה"הפסקה" התארכה לשלוש שעות. למה "הפסקה" במרכאות? חכו להמשך.

בנוסף, אני מודה שכשיצאתי מהסרט התחשק לי לסיים את יום העבודה ולחזור הביתה. המחשבה על הפקקים ועל לחזור עכשיו ל-mode של עבודה (שוב, החלפת ערוצים), הצריכו אותי להשקיע אנרגיה בלדבוק בהחלטה המקורית שלי. כנראה שתרם לזה גם ההרגל – סרט ואז הביתה. לא נכנעתי להרגל, ולמרות הפקקים נסעתי בחזרה למשרד. מכיוון שזה התגלה ככל כך מתגמל בהיבט של עבודה, אני מאמינה שבפעם הבאה זה יהיה יותר אינטואיטיבי וידרוש ממני פחות אנרגיה. מה שהתניע את האנרגיה של לחזור לעבוד הייתה הסקרנות מהניסוי – לראות מה קורה ואיך זה עובד. מה שישפיע בפעם הבאה הן חוויית ההצלחה והסיפוק – גם הצלחת הניסוי והתועלות שהפקתי ממנו, וגם חוויית השליטה והסיפוק שמגיעות מהתגברות על דחף מרוקן או על קושי.

אני בהחלט מתכוונת לחזור על זה ולהשתמש בטריק העלאת האנרגיה הזה מדי פעם בפעם.

אם הלכת לסרט – איך זה שאת קוראת לזה עבודה ולא פנאי?

אז למה "הפסקה" במרכאות? אנחנו יודעים היום שכדי לעבוד באפקטיביות גבוהה לאורך זמן אנחנו צריכים להפסיק למדוד את הזמן שמושקע בביצוע העבודה פר סה ובמקום זה למדוד תוצאות. בנוסף, אנחנו יודעים שכדאי לשם כך לעבוד בתבנית של "גלים" של הוצאת אנרגיה וטעינה לסירוגין. ככל שהוצאת האנרגיה במהלך העבודה גדולה יותר, כך אנחנו צריכים זמן רב יותר לטעינה ולחידוש הכוחות. זה עובד גם הפוך.

ככל שיש לנו יותר כוח – כך נספיק יותר ובצורה איכותית יותר בזמן קצר יותר.

הבחירה היא שלנו מאיפה להתחיל – קודם לרוקן ואז להטעין או להיפך, קודם להטעין ואז לרוקן. אנחנו מכירים את זה גם ממערכת הנשימה שלנו. כשמתרגלים מדיטציית נשימה, ההמלצה היא קודם לרוקן כמה שיותר אויר מהריאות עם הנשיפה, ואז להכניס אויר עם השאיפה. נשימה בסדר הזה היא עמוקה ומלאה יותר.

ולבסוף, כשספורטאית הולכת לחדר כושר כדי לחזק את השרירים שלה – אף אחד לא קורא לזה הפסקה. זה ברור שזה חלק מהעבודה שלה. אותו הדבר כשדוגמן ישן את שנת היופי שלו.

מכיוון שהעבודה שלי כרוכה בהרבה חשיבה וידע, הרי שמוח נקי, חשיבה יצירתית, מיקוד וקבלת החלטות הם חלק משמעותי מהיכולת שלי לספק תוצרי עבודה איכותיים. הפסקות טעינה שמאיצות את כל אלו הן בהחלט חלק מהעבודה שלי.

כשאני הולכת לסרט בסוף היום – זה חלק מהפנאי שלי. כשאני עושה את זה במהלך שעות העבודה – זה חלק מ"כיוון המיתרים שלי" בעבודה.

האומץ ליישם

את כל זה גיליתי במקרה לפני 15 שנים, הרבה לפני שדיברתי בשפת הטעינה. גיליתי שבמקום, למשל, לשבת בבית ארבע שעות מול מסך מחשב כדי לבנות מפגש לסדנה, אני יכולה ללכת לחוף הים כדי לצעוד, לעשות מדיטציה ואחר כך לשבת בשקט ולבהות בגלים. כשאני חוזרת מהים בניית המפגש לוקחת לי רבע מהזמן שהיה לוקח לי לולא הייתי הולכת לים. זה הפך להיות חלק משגרת העבודה היומית שלי, ואלו היו השנים האפקטיביות והמשמחות בחיי. התחלתי לקרוא לחוף הים "המשרד שלי" והתכוונתי לזה במלוא הרצינות. מה שנראה לאחרים כסתלבט ובטלה הוכיח את עצמו כחלק חיוני מהעבודה שלי, ובלי כוונה הפך גם למנוע שיווקי. היום קוראים לזה "work from anywhere".

בעולם שמעודד אותנו להיות עסוקים תמיד ולעבוד ללא הפסקה "עד צאת הנשמה", צריך אומץ כדי לנסות דרכים אחרות לעבוד ולעמוד מאחוריהן. ככל שרואים שזה עובד – האומץ מתייתר.

לשמחתנו, מקומות עבודה רבים מגלים את זה בעקבות שנות הקורונה האחרונות. זה המקום להיות יצירתיים: זה לא חייב להיות סרט. זה יכול להיות כל דבר שאתם אוהבים לעשות בשעות הפנאי - ובתנאי שתעשו אותו במהלך יום העבודה, ורצוי תוך כדי ריחוק פיזי ממקום העבודה. איך יודעים מה עובד לנו ומתי? מנסים יותר מפעם אחת. ספרו לנו מה ניסיתם ומה יצא לכם מזה.


בבלוג של המטענה מפורסמים מעת לעת מאמרים שמספרים על כל מה שקשור לטעינה ולהפחתת לחצים ושחיקה: כלים, מחקרים עדכניים, עקרונות, ראיונות ורעיונות שאפשר ליישם בעבודה ובחיים הפרטיים. רוצים להישאר מעודכנים? אתם מוזמנים להירשם כאן לבלוג


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול