ניל"י ואני מכירות כבר המון שנים. הרומן בינינו התחיל כשהייתי יועצת עצמאית, והיא הציעה לי לבוא לעבוד אצלה בנירם-גיתן, אחרי שנכחה במצגת שהצגתי להנהלה הבכירה של אחד מלקוחותיהם. אני הייתי אז אם צעירה שמצאה עצמה מג'נגלת בין עבודה תובענית בחברה של רווקים לשאר פיסות החיים, והיא סמנכ"לית כל יכולה, בלתי נלאית ומחוייבת בצורה מוחלטת לעבודתה. אני מדגישה את העניין הזה, מכיוון שבאותה תקופה, לפני 17 שנים, נושא ה-Work-Life-balance היה בבחינת הס מלהזכיר, מה שהפך את הקריירה לדבר מאתגר במיוחד עבור הורים ילדים צעירים, ובעיקר עבור אמהות. היינו צריכות למצוא דרך לגשר על הבדלי תפיסות בינינו בעניין הזה, ומצאנו דרך לגרום לזה לעבוד. מאז עברנו כל מיני גלגולים בחיינו האישיים והמקצועיים, התבגרנו, למדנו עוד על החיים, והקשר בינינו נשמר. ניל"י עשתה מאז ומתמיד מה שהיא רוצה, אמרה גם את מה שלא נעים לשמוע, ובעיקר הייתה בעיניי כמו ציפור חופשיה, צבעונית, מגוונת, חכמה ומלאת אנרגיה.
כששמעתי שבנוסף לכל מה שהיא עושה כיום, היא גם מקפידה לישון לפחות שבע שעות בלילה - הצעתי לה מיד להיות המרואיינת הראשונה שלי. לשמחתנו, היא מיד הסכימה.
פנו לזה זמן, התרווחו במקום שעושה לכם כיף, קחו כוס יין וקראו מה שהיא מספרת - יש הרבה מה ללמוד ממנה.
1. מי את ומה את עושה?
ניל"י גולדפיין, בת 56. גרה באבן יהודה ובסך הכול בחורה חיובית ומאושרת.
שותפה מייסדת, משנה למנכ"ל בקבוצת נירם גיתן, חברת יעוץ לניהול המובילה בישראל. מעל לעשר שנים עובדת הרבה גם בזירה הארגונית הגלובלית.
נשואה באושר לאבי רואי קלשטיין (סיבוב שני), ויש לי שני ילדים מהממים מנישואים קודמים: הדס בת 14 ויאיר בן 12.
בעבודתי השוטפת אני עוסקת בפיתוח עסקים ושיווק לחברה בה אני שותפה (תפקיד ניהולי), וכן מלווה ארגונים, מנהלים והנהלות בתהליכי שינוי (תפקיד מקצועי).
כחלק מעבודתי הייעוצית, אני פוגשת תמיד את הלקוחות שלי, ארגונים ואנשים, במצבי משבר ושינוי, ועל כן מעבר ללחץ האישי שלי אני מצופה להכיל, במסגרת תפקידי, לחץ של הרבה מאד אנשים אחרים וחייבת לשמור על עצמי ועליהם.
כשמוסיפים ל"חבילה" ילדים, בית, ובן זוג - מקבלים עקרת בית מהפרברים בשילוב עם אשת קריירה=סיר לחץ
2. את מספיקה המון. האם זה היה כך מאז ומתמיד (במילים אחרות: נולדת עם זה?)? אם לא, מה חולל את השינוי?
כנראה שגם בבסיס שלי אני אדם לחוץ. חברים צוחקים עלי שתמיד, כששואלים אותי מה שלומי, אני עונה שאף פעם לא הייתי כל-כך לחוצה. אז כנראה שזה גם עניין אישיותי ולא רק אורח חיים.
השינוי קרה עם הגיל וגם הלימודים הרוחניים השונים והמגוונים שאני מתמידה בהם כבר מעל ל-19 שנים תרמו לו. ה"דחוף" וה"חשוב" תפסו פרופורציה אחרת. אני מניחה שזה באמת עניין של בגרות ומודעות. לא אירוע אחד ומיוחד.
3. תארי יום אופייני בחייך
אני קמה פעמיים בשבוע ב-5:30 לעשות ספורט. פעם זה היה ריצה, לפעמים זה התעמלות, כיום פילאטיס מכשירים (שיעור פרטי)
ב-7:00 אני מעירה את הילדים, מכינה ארוחת בוקר וסנדוויצ'ים לביה"ס
ב-7:30 אוכלים ארוחת בוקר ביחד. הרגל של שנים לאכול ארוחת בוקר מלאה. אימא שלי אמרה שזו הארוחה הכי חשובה ואנחנו מקפידים על כך.
זה גם זמן איכות טוב עם הילדים
ב-8:00 אני לוקחת את הילדים לבית הספר והולכת לעבודה. העבודה שלי כרוכה בנהיגה רבה. אני מבלה שעות ארוכות על הכביש. הכביש הישראלי קשה לנהיגה. לחץ. פקקים. נהגים עצבניים. אני נוסעת מפגישה לפגישה, ובכל ארגון פוגשת אנשים שונים, אתגרים שונים, מאפיינים שונים. בחלק מהימים אני במשרד.
17:00-19:00 (משתנה) אני חוזרת הביתה וכמובן מקפיצה לחוגים, מסייעת בשיעורי בית, עושה מטלות קלות בבית (יש לי עוזרת טובה!) ועונה על טלפונים ומיילים תוך כדי קיפול כביסה. כן...כן...כמו במערכונים
19:30-20:00 ארוחת ערב וסתלבט עם הילדים
21:00-22:00 לעיתים עוד הקפצות ועוד ארוחת ערב מאוחרת (הדסי רוקדת בבית ספר אזורי למחול)
22:00-23:00: זמן עם עצמי או עם אבי רואי- בן הזוג שלי- ולישון
4. מה מטעין אותך?
בשגרה, תוך כדי, ברמה יומיומית - מוסיקה טובה, כוס יין ושוקולד, צחוקים עם חברות (לרוב בוואטסאפ), שיחה והתכרבלות עם בן הזוג שלי, סקס, לפעמים מתמכרת לסדרה בנטפליקס.
פעם ב.... מסאז' , דיקור, סופשבוע רומנטי, סופשבוע עם הילדים (עדיף עם כל אחד מהם בנפרד) סרט, הופעה טובה, ארוחת ערב עם חברים ושוב- מוסיקה. אוהבת ללכת להופעות חיות
פעם ב...ב..... חופש. בשנים האחרונות מעדיפה סתלבט בסיני, כי שם באמת לא עושים כלום. או צלילה. מתחת למים הכי שקט....
תמיד לומדת משהו, וכמעט תמיד בכוונה לא משהו שקשור ישירות לעבודה שלי. בשנים האחרונות לומדת את תורת צמחי המרפא, שמאניזם של שבטים קדומים באמריקות. בעבר למדתי בודהיזם , מדיטציה, תקשור, הילינג ותטא הילינג, יוגה, טארוט.
כשממש רע לי וקשה לי אני ישנה. חוזרת מוקדם, מבקשת סליחה מכולם, "צוללת" מתחת לשמיכה (פיזית) וישנה 12-14 שעות ברצף.
הכול מתאפס אחרי שינה ארוכה
5. איך את עושה את זה? תני לנו כמה טיפים משלך לניהול זמן:
טיפים כלליים:
פסק זמן – ילדים..... כבר למעלה משנתיים ביום חמישי האחרון של החודש אני יוצאת מהעבודה ב-13:00 , מגיעה הביתה מוקדם, מכינה לילדים צהריים, ואוכלת אתם ואנחנו עושים משהו נחמד ביחד. זה התחיל כשהם קיטרו שאני האימא היחידה שלא לוקחת אף פעם מבית הספר (לא נכון) ונסגר במו"מ בו הם אמרו שזה מתאים....כולנו התרגלנו ונהנים מאד. לפעמים הולכים למסעדה, אבל שומרים את זמן האיכות הזה ביחד
פסק זמן - בן זוג.....בימי ב' בערב אבי רואי ואני יוצאים לאחת מאותן שתי מסעדות קבועות, יושבים על הבר, מנסים יין חדש שלא שתינו קודם, מפטפטים עם הברמנים , מדברים עם עצמינו וסוגרים פערים על השבוע...כל כך התרגלנו שכשזה נלקח מאתנו זה ממש זועק חוסר ואז משלימים ביום ה'.
לא מצרפים חברים. זה שלנו ורק שלנו.
פסק זמן - אני.... מזה הרבה שנים ביום ההולדת שלי אני לוקחת כמה ימים חופש ויוצאת עם אבי רואי (בלי הילדים) למדבר. כל מיני סוגים של מדבר....לחשוב, לסכם, להרהר ולתכנן
פסק זמן - חברות..... עם חברות הנפש שלי אני יוצאת פעם בחצי שנה לחמשוש. עכו, גליל, גולן, ירושלים. לא משנה. מטיילות, שותות הרבה, צוחקות המון ומזינות אחת את השנייה בהרבה אנרגיה של פירגון נשי משובח
הגוף הוא מיכל לנשמה - אני מאמינה מאד בתחזוקת הגוף. אוכלת נכון, ישנה מינימום 7 שעות בלילה, יש לי רופאה סינית (הולכת לטיפול כל שבועיים שלושה), מסז'יסט (כל שבועיים), קוסמטיקאית טובה (כשיוצא....) ונטורופטית -שמלווים אותי. פחות מתעסקת בציפורניים ובשיער. מתעסקת יותר במה אני מכניסה לגוף, בספורט ובתזונה.
לנשמה - שנים שאני לומדת תורות של פסיכולוגיה חיובית, הו פונו פונו, ומתרגלת את עצמי:
לראות את הטוב שבחיים, להוקיר תודה, לשמוח ביש ולתרגל חמלה
הפתעות - על פי העצה שקיבלתי לפני הרבה שנים מהדלאי למה, אני מנסה בכל שנה לראות מקום שלא ראיתי או לעשות משהו שקודם לא עשיתי. זה שומר על גמישות וראש פתוח
טיפים לניהול זמן:
אני קודם: לראות את הצרכים שלי קודם. אחרת לא אוכל לתת לכל היתר.
לתעדף "דחוף" ו"חשוב" ברמה יומיומית, ולהיות נאמנה לתיעדוף.
להיפטר מרגשות האשמה: לא לתת לאף אחד "לעשות לי רגשי". לא לילדים על זה שאני בעבודה, לא לעבודה על זה שאני בילדים, לא ללקוח ששמתי לו גבול, לא לחברות שיש להן ילדים גדולים ולא מבינות למה אני לא יכולה לצאת (יש להדס הופעת סיום בבלט. נראה להן הזוי. הילדות שלהן מזמן סיימו צבא. אני אימא מאוחרת), לא לבן הזוג שאני עם הילדים, ולא לילדים כי אני מעוניינת לצאת.
פשוט לחיות בשלום עם גבולות ועם לומר "לא" (תובע תרגול אבל בסוף זה עובד)
6. מהי הרמה הבאה עבורך בהתנהלות אפקטיבית בחיים ובעבודה? מה עוד את מאחלת לעצמך בנושא הזה?
ללמוד לעבוד מהבית על מנת לבזבז פחות זמן על פקקים (בבית קשה לי להתרכז)
בימי ה' האחרונים של החודש לקחת יום חופש ולא רק חצי יום. להשקיע חצי מהזמן בילדים אבל גם חצי יום בעצמי
לקום מוקדם גם כשאין לי ספורט על מנת לעשות מדיטציה
לשכלל את האסרטיביות שלי ולא להשקיע זמן באנשים גזלני זמן רק כי יש לי רגשות אשם. השתפרתי בזה אבל אני יכולה יותר
דבר המטעינה
הקריאה החוזרת של הראיון, הייתה עבורי, בפני עצמה, חוויה מרנינה ומטעינה. תרמו לזה ההיכרות האישית והפרספקטיבה של הזמן, ובמקביל התעורר בי החשק לאמץ דבר או שניים ממה שהיא עושה. להלן כמה שאלות שיעזרו לכם לתרגם את העצות לחיי היומיום: 1. מהו הדבר שניל"י עושה ואני רוצה להכניס לחיי? 2. מהו הצעד הראשון שעליי לעשות כדי שזה יקרה? 3. במידה ומדובר במשהו לעשות (בניגוד למשהו תפיסתי, כמו "להיפטר מרגשות האשמה") - שבצו אותו כבר עכשיו ביומן. אם מדובר ברוטינת טעינה - שבצו אותה מראש כמה פעמים קדימה (למשל, "בכל יום חמישי האחרון של החודש אני עובדת עד 13:00 ואוכלת עם הילדים ארוחת צהריים"). גם ניל"י וגם אני נשמח לשמוע איך זה תרם לכם.
אם יש אנשים נוספים שאתם מכירים או ששמעתם עליהם, שמספיקים לעשות המון, ולאורך זמן נשארים בריאים ושפויים כדי לספר על זה, אנא ספרו לי עליהם, כדי שאבדוק גם איתם אם נוכל ללמוד מהם איך הם עושים את זה.
החל מספטמבר יפורסמו בבלוג של המטענה מאמרים שמספרים על כל מה שקשור לטעינה ולהפחתת לחצים ושחיקה: כלים, מחקרים עדכניים, עקרונות, ראיונות ורעיונות שאפשר ליישם בעבודה ובחיים הפרטיים. רוצים להישאר מעודכנים? אתם מוזמנים להירשם כאן לבלוג