• טל בר

איך הם עושים את זה? - לקט המומלצים

עודכן: 13 ביוני

השנתיים האחרונות היו הכל חוץ משגרה, ולעתים הן הצריכו מאיתנו לסגל במהירות התנהגויות חירום שיאפשרו לנו להתמודד (שוב) עם מה שעומד על הפרק. אחרי הגל הרביעי, ותוך כדי התמודדות עם אירועי-חיים-שאינם-שגרה כמו בניית דירה חדשה ומעבר אליה, מעבר לקליניקה מחוץ לבית, גיוס של בת אחת וחזרה הביתה של הבת השנייה, מצאתי את עצמי נזכרת בסדרת הפוסטים שפרסמתי לפני הקורונה - איך הן.ם עושות.ים את זה? - ומאווררת את הטיפ האהוב עלי מכל אחד מהמרואיינים.

לשמחתי הם שרדו את מבחן הזמן והוכיחו את עצמם כרלוונטיים גם בשגרה וגם בתקופות שאינן שגרה.

למי שלא מכיר, הסדרה "איך הן.ם עושות.ים את זה?" כללה חמישה ראיונות שבהם בדקתי עם מספיקניות-על-שאינן-נשחקות (ארבע נשים וגבר אחד) מה הן יכולות לתרום לנו מתוך השגרות שביססו לעצמן, ומתוך האופן שבו הן מנהלות את חייהן מרובי העשייה. בפוסט הזה סיכמתי את את הטיפים האהובים עלי.

המיטב. התמונה צולמה על-ידי carrie-beth-williams

ניל"י גולדפיין - נפטרת מרגשות אשמה

"לא לתת לאף אחד "לעשות לי רגשי". לא לילדים על זה שאני בעבודה, לא לעבודה על זה שאני בילדים, לא ללקוח ששמתי לו גבול, לא לחברות שיש להן ילדים גדולים ולא מבינות למה אני לא יכולה לצאת (יש להדס הופעת סיום בבלט. נראה להן הזוי. הילדות שלהן מזמן סיימו צבא. אני אימא מאוחרת), לא לבן הזוג שאני עם הילדים, ולא לילדים כי אני מעוניינת לצאת.

פשוט לחיות בשלום עם גבולות ועם לומר "לא" (תובע תרגול אבל בסוף זה עובד)

ועוד אחד של ניל"י שאימצתי לי וקשור לטעינה ול-refreshing ולא לניהול זמן: "הפתעות - על פי העצה שקיבלתי לפני הרבה שנים מהדלאי למה, אני מנסה בכל שנה לראות מקום שלא ראיתי או לעשות משהו שקודם לא עשיתי. זה שומר על גמישות ועל ראש פתוח".

עוד טיפים מצויינים של ניל"י והרחבה על איך היא עושה את זה ניתן לקרוא כאן.


סיון קונוולינה - יום ראשון הפוך משיגעון (או: איך לבטל את שביזות יום א?)

"מאחר שיום ראשון הוא היום הכי כאוטי בשבוע שלי (רוב הלקוחות שלי יושבים בסוף השבוע על תכניות ושולחים לי הערות ושאלות ביום ראשון), החלטתי שדווקא יום ראשון יהיה היום הקצר שלי. רובו מוקדש למענה ללקוחות, ניתוב העבודה לסדרי העדיפויות הנדרשים ופתיחת השבוע בסטודיו. עצם העובדה שזה חצי יום, מאפשרת לי להתחיל את השבוע בצורה מעט יותר שפויה".


גם אני, כמו סיון, הגעתי כבר לפני כמה שנים למסקנה שכדי לנוח (באמת לנוח) בסופ"ש, וכדי שהשבוע יתחיל טוב אני צריכה נחיתה רכה. סוג של באפר, זמן מעבר מאוירת סוף השבוע להתנעה מחודשת. בדיוק ההיפך מ"יום ראשון שיגעון". בפועל זה אומר שיום ראשון שלי תמיד רגוע. אני משאירה בו זמן לטעינה של הנפש (פסיכולוגית), לסידורים שקשורים לבית, לבריאות או לחיים הפרטיים שלי. אני לא קובעת בו אימונים, הדרכות או פגישות שמצריכות הכנה מרובה. זה הזמן שלי להתכונן להדרכות ולהרצאות, לחשוב, לתכנן, לעשות פגישות כיפיות שקשורות לעבודה, לטפל בעניינים שמאחורי הקלעים, לכתוב, לקרוא וכיוצא באלו.

ביום שני אני מעלה הילוך, אחרי שהגעתי אליו עם מצברים מלאים.

עוד טיפים מצויינים של סיון והרחבה על איך היא עושה את זה ניתן לקרוא כאן.


רונן גפני - כדורים נופלים זה אנושי

"יש תקופות שהן סופר עמוסות (כמו זו שעכשיו). לקח לי איזה חודש להגיע לשאלון הזה כדי לענות עליו.

דבר ראשון שאני עושה זה סולח לעצמי. כן, בעולם של יזמות ועשייה תמיד ייפלו כמה כדורים. לא נורא.

אני תמיד מזכיר לעצמי שיש לי את הזכות לעבוד בצד הקליל של החיים. אני עוסק במשחקים, בתודעה, בשדרוג של חווית החיים, לא בעניינים של חיים ומוות, וגם אם לא אצליח בסוף להגיע לראיון הזה, לא נורא. יש דברים קשים יותר. הפרופורציות מחזירות אותי מהר לקו שלי".


אחד המנבאים האישיותיים לשחיקה הוא פרפקציוניזם. אחד ההרגלים המגבירים שחיקה הוא העמסת יתר/ציפיות לא ריאליות. כשהם מגיעים ביחד זה עלול להיות מתכון לאסון. במחקרים שערכו ד"ר אלינוער פרדס ואחרים נמצא קשר בין חמלה עצמית לבין הפחתת שחיקה. קבלת המציאות כפי שהיא, וקבלת הכוחות והיכולות שלי כפי שהם ברגע נתון - הינם ביטויים של חמלה עצמית. בתרבות שרגילה לומר "קצת קשה אז נשברים? (!)", "מנוחה זה לחלשים" ועוד מיני פנינים מהסוג הזה - יש מקום לריענון שריר החמלה העצמית.

חמלה עצמית אין פירושה התנערות מאחריות או תירוץ לעצלנות אלא להיפך: היכולת להתבונן במציאות כפי שהיא כדי להחליט מה הדבר הנכון לעשות כרגע.

עוד טיפים מצויינים של רונן והרחבה על איך הוא עושה את זה ניתן לקרוא כאן.


סיון מלניק יניב - החיים במשמרות

מה שלקחתי מסיון נבע מהאופן שבו היא תיארה את סדר היום שלה:

"משמרת עבודה // ימי העבודה שלי מאד מגוונים. חלקם במשרד, לעיתים אצל לקוחות או ספקים, כנסים ואירועים, פגישות עסקיות, ישיבות אסטרטגיה ופיתוח.


משמרת יזמות // כשאני יוצאת מהמשרד בשעות אחר הצהריים, יש לי משימות שקשורות לייזמויות והתנדבויות שונות – שיחות, פגישות, אירועים, שיתופי פעולה, הרצאות ומיטאפים מקצועיים.


משמרת בית // לקראת הערב אני חוזרת הביתה ומבלה עם הילדים. מתעדכנת במה שקרה במסגרות, משחקת, עוזרת בשיעורי הבית, מבשלת ועושה כביסות (התפקיד השנוא עלי בבית), מקלחות, והשכבות.


משמרת לילה // אחרי שהילדים הולכים לישון זה הזמן שלי לעצמי עם או בלי בן זוגי. בינג' טלוויזיוני, אימון כדורשת (פעם בשבוע), דייט עם חברות או שיטוט סתמי בפייסבוק עושים לי את זה בגדול. זה זמן שהוא מאד חשוב לי וממלא לי את המצברים".


סיון היא אחת הנשים הכי פעלתניות שאני מכירה וזה כולל עבודה, התנדבות וחיי חברה. כשהיא תיארה את סדר היום שלה, הבנתי לראשונה איך היא עושה את זה. החלוקה למשמרות מאפשרת לה להיות בפוקוס מלא בכל משמרת. קפיצה מדבר לדבר והסחות דעת הן מרוקנים משמעותיים. הגבולות הברורים בין תחומי העשייה והחיים משאירים לה אנרגיה לשאר המשמרות והפעילויות.

בעולם שמקדם את ה"גם וגם", יש מקומות שבהם עדיין ההפרדה מועילה יותר מהשילוב.

עוד טיפים מצויינים של סיון והרחבה על איך היא עושה את זה ניתן לקרוא כאן.


שלי גרוס - מיומנות העל של הלא-נשחקים: לדעת להגיד "לא"

"איך את עושה את זה?

אומרת "לא", כל הזמן. לפני שנתיים, או יותר, כתבתי ב"לאשה" טור על רשימת ה-to don’t שלי. למשל: לא קובעת יותר מפגישה אחת ביום. לא עונה לשיחות לא מזוהות. לא קוראת אתרי חדשות. לא יוצאת מהבית בשעות של הפקקים. לא רבה באינטרנט. לא אומרת כן למשהו שהתשובה עליו היא לא. אם אני מרגישה מוצפת, אני מיד נכנסת ליומן ומבטלת דברים כאילו אין מחר (כל מה שלא קשור לעבודה בעיתון, יכול להידחות). ומה את עושה כשזה לא עובד?

זה עובד. מספיק שאתפתה פעם אחת להגיד "כן" רק כדי לבדוק אם אני במקרה מבלבלת בין אזור הנוחות להימנעות, כדי שארגיש את רמות הסטרס עולות ואזכר למה זו טעות".


איזה מזל שהיא אמרה לי כן!


היכולת להגיד "לא" מקושרת אף היא לחמלה עצמית.

זה קשור ליכולת שלי לאזן בין הדאגה לאחרים לדאגה לעצמי, ליכולת לעצור רגע, לזהות ולהבין מה קורה לי ברגע נתון; וליכולת שלי להסתכל על עצמי ולקבל את מה שקורה לי ללא שיפוטיות גם במצבים שבהם אני חלשה יותר משקיוויתי או שבהם אני מסוגלת פחות ממה שרציתי.

כשאני אומרת "לא", אני עוצרת את דליפת האנרגיה, ואומרת "כן" למנוחה ולטעינה.

עוד טיפים מצויינים של שלי והרחבה על איך היא עושה את זה ניתן לקרוא כאן.


היה משעשע לחזור לפוסטים האלו אחרי שנתיים. חלק מהמרואיינים שינו לגמרי את העיסוק שלהם עם או בלי קשר לקורונה, אך לא את ההספקים שלהם. והטיפים שלהם, נותרו טובים בדיוק כפי שהיו לפני שנתיים.

אתם מוזמנים לחזור ולקרוא את הפוסטים המלאים, וכשהקורונה כבר כמעט מאחורינו, אני מאחלת לכולנו שהטעינה עוד לפנינו. הבה נטעינה!




0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול